Spotback VS. Superman
Friday, 20 בJuly, 2007"אני אומר לך, הם חייבים למות", הוא מביט בי ואני מזהה את אדמומיות קרני הלייזר שלו עולה בעיניו.
"מה קרה גבר?" אני מחייך אליו והוא יורה בי מבט זועף.
"מה קרה? הספוטבקים! הם חייבים למות!"
"הספוטבקים? מי אלה הספוטבקים?"
"שני אחים, הקאופמנים, פיתחו תוכנה שיכולה לדרג את כל הרשת, את כל העולם, את כל המידע שקיים באנושות".
"לדרג את כל המידע? באיזה אופן?"
"באופן שיקבע לי, לך, לכולנו, מה אנחנו באמת אוהבים!!!" הוא נובח וגלימתו האדומה מתנפנפת במשב חרון אפו. הם תחילתה של ההשתלטות הטכנולוגית על העולם!"
"תחילתה של ההשתלטות?"
"כן!"
"מה אתה כל כך כועס גבר?" אני מחייך אליו ומגרד את הראש.
"מה אני כל כך כועס? אני כועס! אני כועס כי הם החליטו לתת לאנשים את הכוח לדרג את מי הם אוהבים יותר".
"נכון!" שמעתי לפתע מאחורי קול והסתובבתי. "באטמן", חייכתי, "מה שלומך?"
"עצבני רצח, בדיוק כמוני", שמעתי קול נוסף וחייכתי לספיידרמן שנתלה מעלינו.
"מה יש לכם אתם שלושתכם?"
"מה יש לנו", נרעד לפתע העולם לקולו של הענק הירוק, "הספוטבקים!" קרא באטמן ורקע ברגלו.
"מה איתם?"
"הם החליטו לאפשר לאנשות לדרג מי מאיתנו מגניב יותר".
"ו…"
"ו?" קרא ספיידרמן, "ואז האנושות תחליט מי מאיתנו הוא המגניב מכל! מה אתה חושב שיישאר לכל השאר? חתיכת טייץ! תראה, תראה", הוא קרא כשהוא מושך את הבד הנצמד לגופו, אתה יודע איזה חום זה?!!"
"תרגעו חברה… חבל… לא צריך להתעצבן ככה?"
"אני חייב אדוויל", מלמל הענק הירוק ותפס בראשו, "אני עצבני רצח".
"תירגע גבר, תירגע…" סימן לעברו סופרמן ובאטמן שלף מאיזה תיק שהיה חבוי על גופו כדור אדוויל.
"אנחנו חייבים לעצור אותם", הוא הניד את ראשו טרוד בעודו מגיש את הכדור לענק הירוק.
"חברה, למה אתם ככה? מה יש לכם?" אני צחקתי, "זה הספוטבקים, מיכה ועמית, בסך הכול פיתחו תוכנה, היא תוכל לעזור לאנושות ולא להחריב או לצנזר אותה, ההפך… ההפך…" אמרתי בולע רוק לאור מבטו הזועף של הענק הירוק.
"מי זה הדפוק הזה?" קולו הרעיד לפתע.
"חבר שלי", אמר סופרמן.
"ולמה הוא פה?" שאל ספיידרמן.
"לא יודע", משך סופרמן בכתפיו.
"חברה, תרגעו, ספוטבק היא תוכנה עניינית שעוזרת לנו למצוא את מה שאנחנו אוהבים וצריכים בחיים שלנו".
"ספוטבאק אתה אומר?" המהם הענק הירוק.
"כן", חייכתי.
"אז ספוט דיס", קרא ספיידרמן ולרגע ראיתי שחור בעיניים.
"למה ככה?" קראתי לכאב שעלה לי בעין הימנית.
"זה הספוט באק שלנו אליך גבר", צחקק הענק הירוק ואני עצמתי את עיני וחשבתי על הפנס שילך איתי עכשיו חודש. אחר כך התיישבתי על קצה המדרכה והבטתי בהם מלמטה, רבים, כועסים, מתכננים מזימות. חייכתי. לא יכולתי שלא לחשוב שאם ספוטבאק יכולה להוציא משלוותם את ארבעת הסופר הירו הכי גדולים שהעולם הזה ראה, מה היא תעשה לרשת…